|
מתוך שיטות אלה ניתן להבחין ב-3
סוגי תווכים הבאים במגע עם המתכת הנוזלית:
דפוסי חול, תבניות מתכת ,דפוסים מחומרים קראמיים,
כאשר לכל תווך
קצב מעבר חום שונה ובהתאם לסוג הסגסוגת הנוצקת קצב
התמצקות ספציפי,הדיוק וטיב פני השטח מתקבלים בהתאם
לפני שטח הדפוס .( טכנולוגיות ייצור) .
ע"פ חלוקה לדפוסי יציקה ,ניתן להבחין בדפוסים
מתכלים (דפוסי חול,דפוסים קראמיים) ובדפוסים "בלתי
מתכלים " (תבניות) העשויים יצקת ברזל/פלדות כלים
,לשימוש מחזורי .
כל שיטת יציקה מצריכה הערכות שונה עקב השוני באופי
היציקה וברוב המקרים לא תמצאנה שתי שיטות תחת קורת
גג אחת. תכנונם של דפוסים ,לאחר בחירת השיטה
והסגסוגת ,(כתלות בכמות ובתכונות הנדרשות), מצריך
תשומת לב רבה והתייחסות למשתני כושר היציקה של
הסגסוגת,מורכבות גיאומטרית,טיפולים נלווים לאחר
היציקה (טיפולים תרמיים,עיבוד שבבי,ציפוי) ,בכדי
ליצור משטר זרימה מתאים בעת היציקה אשר יבטיח קבלת
יצוק איכותי ללא פגמים.
בכדי להדגיש את חשיבות תכנון הדפוס, נתייחס
ליציקות פלדה בדפוסי חול בה נוצרים שינויים נפחיים
בטווח ההתמצקות המשפיעים על אזורים עבי דופן
וגורמים להתכווצות ולהיווצרות חללים, בכדי למונעם
יש לתכנן מעברים הדרגתיים בשינויי עובי הדופן
ובמידה ואין אפשרות כזו להוסיף מעלנים (risers)
בחלק הדפוס העליון המשמשים כ"מיכלי" נוזל נוסף.
במקרים אחרים להכניס גופים מתכתיים לצורך קירור
מקומי של אזורים כאלה בחלק הדפוס התחתון.
הדבר נכון לגבי כל סגסוגת בעלת טווח התמצקות רחב. |
